שאוליאן ואח' נ' מליבו בניה בע"מ ואח'

החלטה

לפני הליך נוסף בנוגע לעבודת הריסה ובנייה המבוצעות על ידי המשיבות בבניין הנמצא ברחוב ביאנקיני בירושלים והגובל בביתם של המבקשים ברחוב מבוא דוד 8, וזאת במסגרת הקמת פרוייקט מגורים בן 60 יחידות דיור, הכולל חניון תת-קרקעי, עבור קבוצת הרכישה, המשיבה 3.

בקשות לצווי מניעה נידונו בהליכים שונים. בתחילה, בפני כב' השופטת שניידר בתא 26779-09-11 ובערעור שהוגש על החלטה, הגיעו הצדדים להסכמות בפני כב' השופט שפירא ברע"א 21871-10-11.

לאחר מכן שוב הוגשה בקשה לצו מניעה בפני כב' השופטת שניידר בתא 44186-11-11 וגם בנוגע להחלטה בה הוגש ערעור לבית המשפט מחוזי ברע"א 9190-12-11, ובנוסף לה בקשה בהולה למתן צו מניעה זמני תקופת הערעור. הצדדים הגיעו להסכמות בפני כב' השופט רומנוב ולאחר מכן הוגשה בגדר אותו הליך בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט.

במסגרת דיון שהתקיים ביום 8.5.12, בפני כב' השופט רומנוב, הגיעו הצדדים להסכמות לפיהן ינהלו משא ומתן לפשרה ועד להודעתם תעוכב ההכרעה בבקשות לפניו.

ביום 10.5.12 הגישו המבקשים בקשה למתן צו מניעה זמני וצו עשה זמני המורה למשיבים למנוע מלהפריע ולחסום את זכות המעבר לביתם עד להכרעה בתובענה העיקרית שעניינה בקשה לפסק-דין הצהרתי לרישום זיקת הנאה לטובת המבקשים על המקרקעין של המשיבים.

מעיון בהחלטתה של כב' השופטת שניידר בתא 44186-11-11, מיום 29.11.11, עולה כי אף שבית המשפט דחה את הבקשות לצווי מניעה הוא קבע כי עד לפינוי בפועל של הבית על המשיבות לעשות סידורים מתאימים על מנת לאפשר גישה בטוחה לבית, גם במהלך עבודות החפירה והבניה, וזאת עד לפינוי בפועל. אף שההחלטה התייחסה אל המבקש 1, ברור שרוח הדברים מתייחסת אל באי הבית כולם.

מעיון בהסכמות בפני כב' השופט רומנוב ברע"א 9190-12-11, אליהן הגיע הצדדים בתום הדיון ביום 8.12.11, לא ניכר שבוטלה החלטה זו שהרי הובהר כי אין בהסדר זה לחייב את המבקשים לפנות את יתר חלקי הדירות אשר מחוץ לתחום המגרש של המשיבות. מאחר שלא פונה הבית הרי שלא ניתן להתעלם מכך שיש לאפשר מעבר אליו.

מאחר ואיני יושבת כערכאת ערעור על ההחלטות שניתנו הרי שכל עוד לא שונו יש לאפשר למבקשים מעבר בכדי להגיע לביתם. ככל שהשתנו הנסיבות, כפי שטענו בפני המשיבים בדיון, מאר שמאז החלטות כב' השופטת שניידר וכב' השופט רומנוב נבנה קיר, הרי שהיה על המשיבים לפנות אל בית המשפט שנתן את ההחלטה בבקשה שישנה את קביעותיו לאור שינוי הנסיבות ולא לעשות דין לעצמם.

מעבר לכך, זיקת הנאה הינה זכות מיוחדת במקרקעין, המאפשרת לאוחז בזכות זו - באופן חריג למדי - לעשות שימוש פוזיטיבי במקרקעין שאינם בבעלותו או בחזקתו.

בפסיקה אשר דנה בשאלת סמכותו של בית משפט להצהיר על קיומה של זיקת הנאה נקבע כי מדובר ב"תביעה אחרת הנוגעת למקרקעין" לפי סעיף 51(א)(3) סיפא לחוק בתי-המשפט ולא ב"תביעה בדבר חזקה או שימוש במקרקעין" לפי סעיף 51(א)(3) רישא, כך שהסמכות בעניין זה נתונה לבית-המשפט המחוזי מכוח סמכותו השיורית לפי סעיף 40(1) לחוק בתי-המשפט ולא לבית משפט זה.

הסמכות העניינית אינה נקבעת לפי הסעד הזמני, אלא לפי הסעד המבוקש בתובענה העיקרית, הרי שבתובענה זו, בה מתבקש בית המשפט להצהיר על זכות במקרקעין (זיקת הנאה), עניין המצוי, לכאורה, בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי. גם אם יכול וקיים ספק בסוגיית הסמכות העניינית לדון בתובענה העיקרית, והצדדים עדיין לא טענו בנושא במסגרת הדיון בתיק העיקרי, הלכה היא ש"רשאי בית המשפט לתת צו זמני כנגד הנתבע גם כאשר שאלת הסמכות העניינית שנויה במחלוקת" (ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, תשנ"ט, סעיף 175, עמ' 163).

התוצאה מכל האמור לעיל היא, שבהתאם להחלטות בית המשפט עד היום, דין הבקשה להתקבל ועל המשיבים להימנע מלבצע כל פעולה שיש בה כדי לשנות את המצב הקיים במעבר.

ברוח ההחלטות הקודמות אין צו להוצאות.

המזכירות תעביר את ההחלטה בהקדם לב"כ הצדדים באמצעות הפקס.

ניתנה היום, כ"ד אייר תשע"ב, 16 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: